top of page

אֶנוּמָה אֶלִישׁ

13.04.2018 - 30.05.2018

יובל אצילי | גוסטבו סגורסקי | מור פרז| חן שיינברג

אוצר : אסף גאם הכהן

 

אֶנוּמָה אֶלִישׁ (מבבלית: בעת שממעל) הוא סיפור הבריאה הבבלי. הסיפור נתגלה בין עתיקות העיר נינווה בשנת 1849 על גבי שבעה לוחות חרס שנשתמרו היטב

בתערוכה אֶנוּמָה אֶלִישׁ, בהשתתפות האמנים יובל אצילי, גוסטבו סגורסקי, מור פרז וחן שיינברג, נבנה מיתוס מודרני, שבדומה למיתולוגיות עתיקות, החיים והמוות משמשים בו בערבוביה לבניית העולם, או כהסבר לעולם שסביבנו. התערוכה בוחנת, מפרקת ובונה לסירוגין תפיסת עולם גברית עכשווית, גבריות בעידן ה מי טו  , מלאת סתירות, שניתן לתאר כשברירית אך אלימה, ממוקמת על גבול דיפוזי שבין הוודאות לספק

כל אחת מהעבודות שנבחרו לתערוכה מייצגת פן כלשהו במיתולוגיה הנבנית, מקבילה המהדהדת את המיתוסים העתיקים. בכל העבודות נמתח קיו המחבר בין האנושי והחייתי, באופן שמקשה ליצור אבחנה ברורה ביניהם

בחינת העבודות מנקודת מבט זו, מאפשרת לראות בדמות האדם-מלאך בעבודתו של יובל אצילי, כאנטי איקרוס שכנפיו מכבידות ומרתקות אותו למיטתו, בעבודת הוידאו שיצר רוקדת בכבדות הציפור-מריונטה, גופה השמוט נשלט על ידי כח עליון.  במיתוס הבבלי רוצח מורדוך את אימו תיאמת ומבתר את גופתה, במהלך ששובר את השוויון המגדרי ומנציח את שלטון הפטריארכיה, בעבודתו של חן שיינברג, נקבת הגמל שלמה היא זו  שטורפת ומבתרת את גופת החרק המת. הגבר שצילם גוסטבו סגורסקי, קשה להבין אם נאחז או לכוד בגלגל ההצלה הוורוד הנשי-ילדותי, בכל צפייה בדימוי מתפקרת דמותו והדמיון בינו לבין הגמל שלמה הולך ומתחזק. איש הקש של סגורסקי, גופו מתגשם מבעד למצלמה תלוי לנצח בין שמים וארץ.  העוברים שצילום מור פרז, פוטנציאל שהוחמץ, סמן קיצוני של עקרות, צפים בחלל השחור כיצורים מיתולוגיים עדיין לא בני אנוש אך כבר מספיק דומים, מהדהדים את המיתוס בו אוכל אפסו את ילדיו, אחיו של מורדוך חותם את הרצף תצלום הפייטה של אצילי בו בחור מעורטל למחצה המערסל בידיו את גופת ציפור הפלמינגו, ראשה שמוט

על כתפו, חסר נחמה או תקווה

יש שרואים במיתוֹס כסיפור מכונן תודעה, התורם לעיצוב זהותה ותפיסתה של אותה הקבוצה, המאמינה והדבקה במיתוס. אני רואה באֶנוּמָה אֶלִישׁ כמיתוס שמכונן תודעה של מאבק בין מגדרי וכך גם המהלכים המשתקפים בתערוכה. מאבק הבוראים (בשאלה מיהו בורא?), מסתיים בהתפוררות התודעה הגברית ממנה נותרות שאריות מובסות. תערוכה זו קוראת לכינון מיתוס חדש, שבו התודעה איננה דיכוטומית – גברית\נשית אלא גמישה, פלואידית, השואפת לחזור לעת שממעל השמים היו חסרי שם, לזמן בו האלים טרם נוצרו

אֶנוּמָה אֶלִישׁ                                                         e-nu-ma e-liš

עברית.JPG

13.04.2018 - 30.05.2018  

Yuval Atzili | Gustavo Sagorsky | Mor Perez | Chen Sheinberg

Curator : Asaf Gam Hacohen

Enuma Elish (from Babylonian: 'When on High') is the Babylonian creation myth. The story was discovered between the antiquities of the city of Nineveh in 1849, written upon seven well-preserved pottery tablets.

In the exhibition Enuma Elish, with the participation of artists Yuval Atzili, Gustavo Sagorsky, Mor Perez and Chen Sheinberg, a modern myth was built, in which, as in ancient mythologies, life and death serve to create the world or to explain the world around us. The exhibition intermittently explores, deconstructs and rebuilds a contemporary masculine worldview and masculinity in the #MeToo era, replete with contradictions which can be described as fragile yet violent, and located on a diffuse border between certainty and doubt.

Each of the works chosen for the exhibition represents a different aspect of the constructed mythology, a parallel that resonates with the ancient myths. In all the works, a line is drawn that connects the human with the beastly, making it difficult to distinguish between them.

The examination of the works from this perspective enables us to see the image of the man-angel in the work of Yuval Atzili, as a kind of anti-Icarus whose wings weigh on him, leaving him bedridden. In his video work, the marionette-bird dances heavily, its limp body dominated by a force majeure. In the Babylonian myth, the god Marduk kills his mother Tiamat then forms heaven and earth from her divided body in a process that breaks down gender equality and perpetuates the patriarchal rule. Chen Sheinberg's work, the praying female mantis is the one who devours and destroys the body of the dead insect. In Gustavo Sagorsky's photo, it is difficult to understand whether the man is holding on to or is trapped by the pink feminine-childish float. The body of Sagorsky's straw man is materialized through the camera, suspended forever between heaven and earth. The photographs of the fetuses by Mor Perez, a missed potential, an extreme marker of infertility and barrenness, floating in black space as a mythological creature, not yet human but already similar enough, echo the myth in which Abzu eats his children, Marduk's brothers. The sequence ends with a photograph by Atzili, an image of Pieta, in which a half-naked young man is cradling a flamingo bird's body in his hands, her head hanging on his shoulder, but he offers no consolation or hope.

Some perceive the myth as a constitutive story of consciousness, which contributes to shaping the identity and perception of a particular group which believes in and adheres to the myth. I see in Enuma Elish a myth that creates a conscious struggle between the genders which is reflected in the exhibition. The Creators' struggle (in terms of the question 'Who is the Creator?') ends with the disintegration of masculine consciousness from which remain only defeated leftovers. This exhibition calls for the establishment of a new myth in which consciousness is not dichotomous - masculine/feminine -  but flexible, fluid, aspiring to return to 'when on high', when the skies were nameless, When not one of the gods had been formed.

אנגליש.JPG
עברית.JPG
bottom of page