הגדלות ענק

אחד הפרמטרים הראשונים שנבדקים בבואנו לטפל בעבודה הוא גודל ההדפסה הנדרש.
החלוקה המסורתית, המתייחסת לפילוח סוגי העבודות ע"פ גדלים, אינה נובעת רק מסוגי הציוד הנדרשים עבור גדלים שונים, אלא גם לנוכח תהליך העבודה, המחייב התנהלות שונה בבואנו להדפיס תמונה בגודל סטנדרטי, או הגדלת ענק.

במאמר זה נתייחס לאותן עבודות המודפסות בגדלים שמעבר לסטנדרט היומיומי, ומה שנהוג לכנות כ"הגדלות" (אע"פ שיהיו גם מי שיראו הדפסה בגודל של 30x20 כ"הגדלה" לכל דבר).
כעקרון, לכל מכונה במעבדה יש את הסף העליון של גודל ההדפסה האפשרי בה, כאשר ברוב המכונות ה"אוטומטיות", הנמצאות בשימוש נרחב גם בקרב מעבדות קטנות יותר, גודל ההדפסה המירבי המתאפשר הינו 45x30. במכונות גדולות יותר, דוגמת ה- Fujimoto או ה- Chromira, ניתן להדפיס גם במידות קטנות, אולם הן מיועדות בראש ובראשונה לאפשר הפקה מהירה של הדפסה בקנה מידה גדול. מערכות נוספות המאפשרות הדפסה בגדלים אלו הן מכונות דוגמת ה-Lambda, או מדפסות דיו בפורמט רחב. יכולתן של מערכות מעין אלו להוצאה של הדפסות קטנות, מנוצלת ע"פ רוב למטרות הוצאה של הדפסות-ניסיון ("טסטים").

הדפסת עותקים בקנה-מידה גדול מנגטיבים, שקופיות או קבצים, תוך הסתמכות מוחלטת על הדפסות קטנות שעשינו מהם בעבר, אינה מבטיחה קבלת תוצאות וודאיות. טיב ההדפסה המתקבל תלוי בחומר הגלם עליו הדפסנו (איזה סוג נייר), טכניקת ההדפסה ומושפעת גם מאיכות הכימיקלים ורמת הסריקה. כדי להגיע לתוצאה משביעת-רצון, מומלך להיעזר בביצוע טסטים – הדפסות ניסיון המדגימות את המרכיבים השונים שעל-פיהם אנו בוחנים את ההדפסה.

כדאי לזכור שלא כל צילום שאנו מזהים כטוב או איכותי כשהוא מודפס על נייר בגודל 18x13, בהכרח ימצא-חן בעינינו כשהוא מודפס על בד קנווס בגודל של מטר רבוע. גם אם איכותו הטכנית של הנגטיב או הקובץ, מספקת לצורך הגדלה, אין בכך הבטחה שהם ימשיכו להראות מושלמים גם כשיתפרשו לרוחב של מטר וחצי.

חלק מתהליך הבחינה של ההגדלה אמור להביא בחשבון את השאלה בדבר הגודל האופטימלי לצילום המטופל. לא מן ההכרח הוא שמי שצילם את הדימוי יענה על שאלה זו; לעתים אנו כל-כך "מאוהבים" בתמונה מסויימת שצילמנו, עד כדי שיפוט לקוי בכל הקשור בה. הדברים אמנם נכתבים בהומור מסוים, אולם מן הראוי להביא בחשבון כי הדפסת הגדלות מעין אלו אינן זולות (במיוחד כשמביאים בחשבון עלויות הכרחיות נוספות, כמו סריקה, זמן מחשב לטובת עיבוד וטיפול בקובץ, מתיחת בד קנווס על מסגרת, מסגור, הדבקה או למינציה); לעתים עשוי להשתלם להדפיס מספר הגדלות קטנות יותר, בעלות המשתווה למחיר של הגדלת-ענק בודדת.

חומר הגלם עליו נדפיס ישפיע גם הוא על איכות הדימוי. לא תמיד קיימת מודעות באשר להשפעה של בחירה משמעותית זו על האופן בו תיראה לבסוף ההדפסה (מעבר להשלכה שיש לכך על העלות הסופית). אנו רגילים לראות צילומים המודפסים על נייר צילום ולפיכך בחירה בחומר גלם אחר, דוגמת בד קנווס או נייר שאינו פוטו-כימי (כמו הדפסה בפלוטר) עשויה לאכזב או להפתיע אותנו, ולכן מומלץ לראות הדפסת ניסיון בטרם נחליט בנדון.

הדפסת הניסיון יכולה ללמד אותנו על מידת התאמת הבחירה שלנו להדפסה בפורמט גדול.
על-פי רוב, נקבל לאחר הזמנת הטסט רצועה שנלקחה מההגדלה (רוחב הרצועה תלוי בגודל ההדפסה הסופי), אשר שואפת לייצג ככל האפשר את מירב הצבעים וטווח הבהירויות שהדימוי מכיל. כמובן שאפשר להוציא גם הדפסה בגודל מלא לשם הבדיקה, אולם במקרה זה השירות בהכרח יתייקר באופן משמעותי, שכן במידה שתידרש הדפסה חוזרת, יוצאו בפועל 2 הדפסות בגודל מלא – דבר שמשמעותו יותר נייר. הדפסת ניסיון המבוצעת ע"פ שטח קטן ומייצג, חוסכת זמן, חומרי גלם וכמובן עלות סופית ללקוח.

בדיקת הטסט תלמד אותנו בוודאות עד כמה מתאימה התמונה שנבחרה להדפסה בגודל שבחרנו- קובץ קטן מדי או סריקה "נמוכה", יראו גם בהדפסת הניסיון ולא ניתן להתעלם מהרזולוציה הבעייתית. חשוב לזכור מהו הגודל הסופי להדפסה ולא לשכוח שאיננו צופים בהגדלה מאותו מרחק קצר ממנו אנו מתבוננים בצילום בגודל רגיל.

כלל חשוב שיכול לסייע בחישוב גודל מקסימלי להדפסת קובץ, קובע כי חלוקת מספר הפיקסלים (שיש בכל צלע של הקובץ) ב-300, תתן לנו את המידה המקסימלית (באינצ'ים!) אליה ניתן להגיע בהדפסה על מערכות מיני-לאב, דוגמת Fuji Frontier. חלוקת הנתון ב-200 תתן את הגודל המירבי (שוב, באינצ'ים) להדפסות הזרקת-דיו או מערכות Lambda למיניהן. כדאי לזכור שזהו אינו "כלל-ברזל", אלא עקרון שיכול להנחות אותנו בחישוב משוער; ישנם משתנים נוספים שגם להם השפעה רבה, כמו סוג המצלמה וגודל החיישן, איכות המצלמה, אופן יצירת הקובץ במצלמה (Raw/Jpeg/Tiff), טיפול נוסף בקובץ בתוכנות עיבוד שונות ואיכות מערכת ההדפסה.

בכל הקשור לביקורת על תחום הצבע בהגדלה, לא מן הנמנע שתחליטו שנוח יהיה לבדוק זאת ע"י הדפסה קטנה יותר (ולא ע"י רצועת-טסט המהווה חלק קטן משטח התמונה הכולל), ובלבד שתודפס על אותו נייר בדיוק שעליו נדפיס את ההגדלה הסופית וכמובן שעל אותו מכשיר.

לעתים נוח יותר לבצע בדיקה של גורמים שונים, דוגמת ניגודיות ודיוק צבעים ע"ג הדפסה המציגה לנו את כל הדימוי בשלמותו, תוך שאנו מביאים בחשבון שיידרשו שינויים מינוריים נוספים גם לאחר אישור הטסט, כדי להתאימו לגודל הסופי. הדפסת-ניסיון בגודל 30x20 או 45x30, תהווה כלי מצוין לבדיקת הפרמטרים שהוזכרו, על מנת להתאימם להדפסה גדולה יותר.
כך ניתן להתייחס למעברי צבע, איזורים מסויימים חשובים שקשה לכלול אותם ברצועה בודדת ולראות את הדברים באופן מוכר ונהיר לנו יותר.       
     
חלק מהעבודות המועברות לטיפול מחלקת ההגדלות מיועדות להדפסה של תערוכות צילום. היקפם של פרוייקטים מסוג זה יכול לנוע בין מספר הדפסות מצומצם עד לכמה עשרות הדפסות.
עבודות מסוג זה דורשות טיפול מורכב יותר, לנוכח הדרישה לאיכויות אופטימליות וזהות בכל ההדפסות, ומשום כך, בחלק מהמקרים, נעשית ההדפסה בצמוד לאמן, המפקח מקרוב על התהליך ומאשר כל הדפסה והדפסה. תהליך עבודה מעין זה מאריך ומייקר את עלות העבודה, אולם הוא מאפשר בקרה מלאה ומוחלטת על כל שלב ושלב, ומבטיח ללקוח שביעות רצון מלאה.
מעבדת SBY COLOR צברה ניסיון עשיר בהפקת פרוייקטים בקנה מידה גדול, תוך שילוב הידע המקצועי הרב העומד לרשותה, הציוד המתקדם וההון האנושי, היוצרים תנאים אופטימליים הן לסטודנטים ויוצרים שזוהי להם תערוכתם הראשונה, והן למיזמים מורכבים הכרוכים בעלויות גבוהות. חשוב להדגיש כי לעתים מזומנות, אל מערכת השיקולים נכנס גם מדד הזמן והלחצים הנלווים לכל פרוייקט מסוג זה; הגמישות הגבוהה שביכולתנו לגלות אל מול מערכות מורכבות של 
דרישות ואילוצים, מאפשרת לנו להפיק בהצלחה גם פרוייקטים שאינם בסטנדרטים רגילים, תוך שמירה על איכות גבוהה לאורך כל הדרך.

בחירת סוג הציוד בו תתבצע ההדפסה הינה באחריות צוות המעבדה וקבלת ההחלטה נעשית במשותף עם הלקוח. היות וטכנולוגיית ההדפסה משתנה ע"פ סוג הציוד, לקובץ שישלח בפרמטרים זהים תהיינה תוצאות שונות, שלא יבדלו זו מזו מבחינת איכותן, אלא מבחינת "אופי" ההדפסה, שיתבטא בניגודיות, יכולת קבלת פרטים באיזורים בהירים או דחוסים במיוחד, ומאפיינים הקשורים לסוג הנייר. מכיוון שמדובר בהחלטה בעלת אופי אישי ופחות טכני, מן הראוי שהלקוח יקבל את ההחלטה תוך הכוונה והתייעצות עם צוות המעבדה.
לדוגמא, אם הזמנת העבודה כוללת הדפסה של נגטיבים בשחור-לבן, דרושה בדיקה לגבי המכשור שיעניק ללקוח את התוצאה הקרובה ביותר להדפסת שחור-לבן אמיתית. במקרים אחרים, בהם עלולה לחול מעין "התנגשות-אינטרסים" בין הדרישה לגודל מסוים לזה שאותו יכולה המכונה הנדרשת לספק, יתבצע כוונון ואופטימיזיציה של פרופילי-הצבע של ציוד ההדפסה, בניסיון להגיע לתוצאה איכותית יותר ומדוייקות יותר.  
כמובן שישנם מקרים בהם בחירת חומר הגלם, כמו בד קנווס, מאפשרת בחירה רק במדפסת מסויימת, אולם במקרים אחרים, עשויות להפתח בפני הלקוח מספר אפשרויות, ורק בדיקת הדפסה זהה בכל סוג של ציוד, תעניק לו את התמונה המלאה.

לעתים מהווה מחלקת הדפסת ההגדלות, רק תחנה אחרונה בתהליך הפקת תערוכה;
חלק מהפרוייקטים מערבים גם ביצוע של סריקות וטיפול בקבצים ובמקרה זה מתחיל תהליך ההכנה זמן רב יותר לפני העלאת התערוכה.
השיקולים המנחים אותנו בבואנו לבדוק מהו סוג הסריקה האופטימלי עבור עבודה מסויימת, מושפע מטכנולוגיית ההדפסה בה יעשה שימוש, חומר הגלם עליו נדפיס, גודל ההדפסה והחומר המקורי שבידינו. כל זאת כמובן, מעבר לשיקול הכלכלי הניצב בבסיסו של תמחור עלותו של פרוייקט מעין זה.
השלב הראשון הינו בדיקה מהו יחס ההגדלה הנדרש; ניקח לדוגמא מצב בו אנו מבקשים להדפיס פריים של נגטיב שצולם במצלמת 35 מ"מ, ויש להדפיסו בגודל של 45x30. במקרה זה, ניתן לבחור  
באפשרות לסרוק באחד מסורקי ה- Fuji, ולאו-דווקא בסריקת Creo, המהווה מעין ברירת-מחדל ובחירה אוטומטית לצורך הגדלות.
אחת מהנחות-היסוד הנפוצות גורסת שיש לסרוק ולהביא את הקובץ בדיוק לשטח ההדפסה הסופי. טעות זו גורמת ליצירת קבצים גדולים מדי, המקשים על הטיפול בהם ולתשלום עודף בגינם. רק לשם ההמחשה, גם אם אנו מבקשים להדפיס על מכונת Lambda הדפסה של מטר רבוע, די אם נייצר קובץ של 200 dpi בגודל של 50x50, על מנת שנקבל תוצאה איכותית. הגישה הרווחת בדבר "סרוק כפי יכולתך" ("ואח"כ כבר נקטין את הקובץ אם צריך...") היא בזבזנית במשאבים וגורמת לנו לבלות יותר זמן מול המחשב ולהישאר עם מעט מדי כסף בארנק.

מערכות עיבוד הקבצים של מכשירי ההדפסה (מערכות המוכרות בשם הכללי RIP) אינן עושות שימוש בעודף של מידע הנמצא בקובץ ולא מנצלות את הסריקה ה"כבדה" יותר שאנו מספקים להן.
לצורך דוגמה נוספת נשתמש בפריים נוסף שצולם במצלמת 35 מ"מ, אולם במקרה זה הנגטיב לא נשמר כהלכה, ומצבו מחייב טיפול לאחר סריקה לצורך ריטושים. במקרה שלפנינו הלקוח מבקש להדפיסו לגודל 90x120. יחס ההגדלה הגבוה מחייב סריקת Creo, אולם לנוכח מצבו העגום של הנגטיב, נראה שעדיף יהיה לייצר קובץ של 55mb  בסורק ה-Fuji , שאמנם לא יהיה אופטימלי מבחינת הגודל, אך יבצע את רוב הריטושים באופן אוטומטי במהלך הסריקה, ויחסוך כסף וזמן עבודה רב ללקוח. כמובן שההחלטה הסופית הינה של מזמין העבודה, אולם יש מקום להתייעץ עם אנשי המעבדה, האמונים על ביצוע הזמנות מעין אלו ויכולים לתת חוות דעת מקצועית באשר לכלים הנכונים והאופטימליים ללקוח, שיענו נאמנה על דרישותיו.

במרוצת השנים האחרונות מסתמנת עלייה באחוז התערוכות המודפסות ישירות מקבצים שמקורם במצלמה דיגיטלית, ובכך נחסך שלב הסריקה, אולם עדיין קיים הכרח לטפל בקובץ טרם הדפסתו ולהכינו בהתאם לתוצר הסופי שאנו מייעדים לו.
בין אם המדובר בקובץ שהתקבל ממצלמה דיגיטלית או בקובץ שמקורו בסריקה, הכרחי לבצע בו שינויים, הנדרשים כדי להתאימו לחומר הגלם עליו נדפיס. קובץ מסוים עשוי להיראות נהדר על המסך, בעוד שפונקציית softproof בפוטושופ תדגים לנו בעיתיות בהעברתו להדפסה. כאן נדרשת התערבות מקצועית לצורך המרת פרופיל הצבע והתאמת הקובץ למכשור בו נוציא את ההדפסה ולנייר שעליו תודפס. עיבוד הקובץ יכול להתבצע ע"י המעבדה, אולם בכל מקרה בו הלקוח מעוניין לבצע זאת לבדו, מומלץ לבדוק את הנושא עם איש הצוות האחראי על התחום, על מנת להתעדכן בכל הקשור לנושא פרופילי הצבע של המדפסות ושל חומרי הגלם, על מנת לאפשר התאמה מלאה.
אחת מהדרכים המאפשרות לחסוך בעלויות ההפקה, היא לפעול בשיטה של  "הרצת קבצים".
כאן ניתן להחליט על הגדלה אחת שתודפס (בגודל מלא וסופי), כמדד שישקף את יתר הקבצים שברשותנו; כדאי להשתדל לבחור, במידת האפשר, קובץ שייצג עד כמה שניתן את מכלול העבודה ולהתבסס עליו לצורך תיקונים (לדוגמא, ביצוע של הבהרה או הוספת רויון גורף בכל הערוצים לכל הקבצים).
שיטה זו אינה מבטיחה וודאות מוחלטת באשר לתוצאותיהן הסופיות של כל ההדפסות, אולם היא יכולה להוות מעין  "רשת ביטחון" שתסייע במידת-מה לחזות מראש את תוצאותיהן של יתר ההדפסות. שיטה זו מומלצת ללקוחות שכבר התנסו בעבר בהפקת הדפסות מעין אלו, או לחלופין כפתרון להתמודדות עם עלויות ההפקה, עבור לקוחות שמסגרת תקציבם אינה מאפשרת הפקת טסט לכל הדפסה בנפרד. אופציה זו עשויה להיות כדאית גם במקרים בהם נדרשת כמות גדולה של הדפסות תוך פרק זמן קצר, כאשר נושא דיוק הצבע אינו עומד בראש סדר העדיפויות.

במידה ולרשות הלקוח עומד די זמן, מן הראוי יהיה לבדוק את הדפסת הניסיון בתנאי הצפיה בהם עתידה התערוכה לעמוד. סוג התאורה ומיקומה ביחס להדפסה משפיע מאד על האופן בו תיראה, כאשר מומלץ להביא בחשבון גם את מיסגור ההדפסה במידה והוא כולל זכוכית, או ציפוי של ההדפסה בלמינציה בשקיפות מט או מבריק.
כמובן שזהו תסריט אידיאלי, שלא תמיד ניתן לממשו מפאת אילוצים רבים שאינם תלויים בלקוח, אולם מומלץ להביאם בחשבון בעת בדיקת ההדפסות הראשונות ולהשתדל, עד כמה שהדבר ניתן, להגיש את הפרוייקט לטיפול המעבדה בפרק זמן ארוך דיו לפני המועד הנדרש למסירת העבודה ללקוח.

לחובבי צילום, סטודנטים וצלמים המבקשים להתנסות לראשונה בהעברת יצירותיהם אל הבד או לנייר צילום בפורמט גדול, מומלץ לבחור דווקא בחלופה המקצועית והארוכה יותר, על מנת להבין את משמעות העברת הדימוי לקנה מידה גדול במיוחד, להתנסות בבחינה והערכה של טסטים, ולאפשר לעצמם לחוות באופן נינוח את התהליך המקצועי והאיכותי ביותר, על מנת שלא להתקל בו בראשונה בתזמון שאינו נוח עבורם. כך ניתן להחליט באופן רגוע ושקול, על איזה בחומר גלם אנו רוצים להדפיס, לבחון דוגמאות שונות, ולהגיע להחלטה באשר לגודל הסופי ללא גורמים שונים כמו לחץ וקוצר בזמן, העשויים להיות מעורבים בפרוייקטים מעין אלו.