גלריה "שלוש",

מיקי קרצמן הוא דוגמא מובהקת לצלם מחויב. עיסוקו בצילום עיתונות בנפח של שנים רבות הוביל ליצירה של לצילום עיתונות משובח שנכנס אל היכלות המוזיאונים. בתערוכתו הנוכחית של קרצמן מוצגות למעשה שלוש סדרות. חלקן של היצירות מוכרות יותר וחלקן חדשות מן השנה האחרונה. שפת הצילום של קרצמן מגוונת: חלקן של התצלומים צולמו בשחור/לבן במצלמת 'הולגה', וחלקן צולמו בפורמטים שונים במצלמה דיגיטאלית. המבט של קרצמן משתנה ממדיום צילומי אחד למשנהו.

סדרת התצלומים בשחור /לבן, שצולמה במצלמת 'הולגה'  צולמה במהלך שנת 2005, בגוש קטיף. העבודות צולמו לפני הפינוי והן מציגות תמונה עגומה של הרס ונטישה. זועק התצלום של החממה הנטושה. עבודה המעידה על ימי פריחה אחרים שחלפו להם, כנראה ללא שוב. כל המבנים מרוקנים ואין באף תצלום נוכחות אנושית, אלא רק מה שנותר מאחור. הבחירה של קרצמן לצלם במצלמת ה"הולגה", היא בחירה מדויקת המייצרת מתח בין מה שמצולם לבין תחושה עזה של זיכרון. האווירה שמייצרת המצלמה בשפת הצילום המשאירה שוליים עמומים מושחרים, יוצרת תחושה של מרחק ורומנטיקה של געגוע אל מול מציאות שנחרתה בזיכרון הקולקטיבי של כולנו ביחס לאירועים של ההינתקות/ עקירה. יש בצילומים תחושת חמלה ואמפטיה , במנותק ממה שאנו יודעים ומכירים בדרך כלל על פעילותו האמנותית של קרצמן. פן אחר ושונה.

בחלל אחר מוצגים תצלומים המזוהים עם שפתו האמנותית/ עיתונאית של מיקי קרצמן כבר שנים רבות. תצלומי צבע המתעדים את פצעיה של חברה פגועה, נגועה ותוצאותיו של כיבוש מתמשך, כמו: החומה בשכונת גילה בירושלים, כביש 443 וכל מה שקורה בהיותו בשולי החומה, חאן יונס, מחסום ארז, ג'נין ועוד. גם בסדרת התצלומים הזו הם מרוקנים מנוכחות אנושית ומספרים/מתארים מקומות שעלולים בכל רגע נתון להיפגע או לסבול מאירוע קולוסאלי. הצילומים ישירים ומדויקים ואינם משאירים את הצופה לתהיות על מה שאינו נוכח בתצלומים.

אחת הסדרות בתערוכה מצביעה על יצירה שונה ממה שאנו מכירים ביצירתו המתמשכת של מיקי קרצמן. זאת סדרת תצלומי דיוקן של המבוקשים. גם אם אין בה חידוש מעצם היותה חלק מסוגת צילום טיפולוגי, הרי שעצם הפתיחות והמעשה האמנותי מביאים אותה למקום תודעתי חדש. למבוקשים יש שמות, אבל גם פנים ונכחות. העוצמה הזורמת מן הצילומים היא מעשה של אומץ ומחויבות של האמן למעשה היצירה. מי שמכיר את פעילותו האמנותית של קרצמן כצלם עיתונות מחויב להבאת הסיפור המתמשך של תוצאותיו של מעשה הכיבוש , הרי שהדיוקנאות נטענים ברגשות שבין "מוות, לתקווה לבין עלבון, כעס ושנאה ולבין השלמה", כדברי הדס מאור בכתיתה המלווה את התערוכה. בעיני זו גולת הכותרת בתערוכתו החדשה של מיקי קרצמן.

מיקי קרצמן הוא מבכירי הצלמים בארץ, נולד בארגנטינה (1959), עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1971. קרצמן עובד כבר שנים לצידו של העיתונאי גדעון לוי ויחד הם יוצרים את "אזור הדמדומים" במוסף "הארץ". כבר שנים רבות (22) עוסק מיקי קרצמן בתיעוד והבאת הסיפור של הסכסוך הישראלי/פלסטינאי ותוצאותיו. מיקי קרצמן משמש היום ראש המחלקה לצילום באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בירושלים. הציג תערוכות יחיד רבות בארץ ובעולם במוזיאונים מרכזיים.   

יהודית מצקל